התיאוריה הבסיסית של מדחום אינפרא אדום

בשנת 1672, התגלה כי אור השמש (אור לבן) הוא שילוב של אור בצבעים שונים, ניוטון עשה את המסקנה המפורסמת כי האור מונוכרומטי הוא פשוט יותר מאשר הטבע הלבן אור. השימוש במנסרה הדיכרואית על השמש (אור לבן) מחולק לאדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול ואור מונוכרומטי אחר.

בשנת 1800, הפיזיקאי הבריטי FW Heusl גילה אור אינפרא אדום כאשר לומדים אורות צבעוניים שונים מנקודת מבט חמה. בעודו לומד את חום הצבעים השונים, הוא חסם במתכוון את החלון היחיד בחושך, עם לוח כהה יותר, ופתח חור מלבני בחלונית עם פריזמה דיכרואית בפנים. כאשר אור השמש עובר דרך הפריזמה, הוא נשבר לתוך להקות צבעוניות ומדחום משמש למדוד את כמות החום של להקות שונות הלהקה. כדי להשוות עם הטמפרטורה הסביבה, הוסרל השתמשו כמה מדחומים ליד להקות אור צבעוני כדי למדוד את הטמפרטורה הסביבה. במהלך הניסוי הוא נתקל בתופעה מוזרה: מדחום שהונח מחוץ לרצועה האדומה של האור, גבוה יותר מהאינדיקציה לטמפרטורה אחרת בחדר. לאחר בדיקה חוזרת, מה שנקרא טמפרטורה גבוהה באזור טמפרטורה גבוהה, תמיד בקצה האור מחוץ לאור האדום. אז הוא הכריז כי בנוסף לאור הנראה הנפלטים על ידי השמש, יש סוג של "קו חם" בלתי נראה, אשר לא ניתן לראות. "קו חם" בלתי נראה ממוקם מחוץ לאור האדום נקרא אור אינפרא אדום. אינפרא אדום הוא גל אלקטרומגנטי בעל אופי זהה לזה של גלי רדיו ואור גלוי. גילוי קרן אינפרא אדום הוא קפיצה גדולה קדימה בהבנה של הטבע פותחת שדה חדש לגמרי במחקר, ניצול ופיתוח של טכנולוגיית אינפרא אדום.

אורכי גל אינפרא אדום בין 0.76 ~ 100μm, על פי טווח אורך הגל ניתן לחלק אינפרא אדום קרוב, אינפרא אדום, רחוק אינפרא אדום, רחוק אינפרא אדום ארבע קטגוריות, הספקטרום האלקטרומגנטי שלה בספקטרום רציף של גלי רדיו באזור בין גלוי ו אור. קרינת אינפרא אדום היא אחת הקרינה האלקטרומגנטית הנפוצה ביותר בטבע. הוא מבוסס על תנועה אקראית של מולקולות ואטומים בכל אובייקט בנסיבות רגילות, והוא מקרין ללא הרף את האנרגיה אינפרא אדום תרמי, את התנועה של מולקולות ואטומים ככל אינטנסיבי יותר, כך גדול יותר את האנרגיה של הקרינה, להיפך, אנרגיית הקרינה.

אובייקטים אשר הטמפרטורה שלהם מעל האפס המוחלט יקרין אור אינפרא אדום בשל התנועה המולקולרית שלהם. לאחר המרת אות חשמל המוקרן על ידי האובייקט לתוך האות החשמלי דרך גלאי אינפרא אדום, אות הפלט של מכשיר הדמיה יכול לחלוטין לדמות את החלוקה המרחבית של הטמפרטורה של פני השטח של אובייקט סרוק, אשר מעובד על ידי המערכת האלקטרונית כדי יועברו למסך התצוגה כדי לקבל את הפרופיל התרמי המקביל של התמונה האובייקטיבית של משטח האובייקט. באמצעות שיטה זו, אנו יכולים להשיג לטווח ארוך הדמיה תרמית של התמונה היעד ומדידת טמפרטורה וניתוח כדי לקבוע.